אדם בעקבות חלומו – מחשבות אישיות

אדם הולך בעקבות חלומו

אין אדם שלא חולם, שלא רוצה לעשות משהו, להשיג משהו,

לכל אדם יש מטרה בחיים, מטרה שהוא הגדיר אותה לעצמו.

מטרה שמגדירה בסופו של דבר אותו.

יש מטרות קלות, ויש מטרות מסובכות, יש מטרות רחוקות ויש מטרות קרובות,

יש מטרות שהן אידאה מטרות על שמשמשות "כוכב צפון" ויש יותר מציאותיות וברות השגה.

לכל אדם יש מטרה, יש חלום או חלומות.

החלום שלי היה ליצור עולם תוכן מיוחד שמחבר את האנשים לארץ דרכיה וסיפוריה בצורה של חוויה.

בצורה של משחק.

חלמתי על תוכן שמתאים לכל המשפחה, שהילדים יהיו שותפים ובאותה מידה המבוגרים, חלמתי על תוכן

שכולם יכולים וכולם שווים לכל אחד יש את התוספת שלו מה שהופך את החוויה לחוויה משותפת.

לא רציתי לבדוק מה אנשים יודעים, רציתי שבסיום הפעילות ידעו יותר, יכירו יותר.

נר לרגלי היה המשפט של יגאל אלון, מפקד בפלמ"ח, שר חינוך:
                                                      "עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל"

מזה כ – 20 שנה עבדתי ועובד על החלום, יש ימים טובים יותר ויש ימים טובים פחות, כל הכנסה שהייתה מהמשחק חזרה אל המשחק

בחרתי ליצור משחק שיתפרס על כל הארץ, משחק עם מפות נייר טופוגרפיות מקצועיות, כך שבפריסה ארצית יהיו בתוכו מעל 20 אלף נקודות עניין יספרו את סיפורה של ארץ ישראל, תנ"ך, היסטוריה, טבע ומורשת בחבילה אחת של פעילות,

בחרתי ליצור משהו חדש למרות שההיגיון והסביבה אמרו לי שזה לא תפקידי – חינוך לאהבת הארץ זה תפקיד המדינה ולא תפקידו של אדם פרטי.

בלוג זה לא נועד "לבכות" או להתלונן, בעיקר נועד להקל עלי את ההרגשה, לחזק בי את האמונה שיש בכך צורך, שהמטרה שלי היא אמיתית ונכונה ולא גחמה שלי.

לאמר לכם שהפכתי למיליונר מהפרויקט? – לא, לא הפכתי למיליונר ייתכן ואם הייתי חוסך את הכסף שהשקעתי בפרויקט היו לי היום עוד כמה מיליונים שכרגע אין לי.

האם אני מתלונן? – לא אני לא מתלונן, כל ההחלטות הן החלטות שלי, כל הפעולות הן פעולות שאני עשיתי ובחרתי לעשות.

כאשר אדם הולך/רץ בעקבות חלומו הוא מגלה את החסרונות שלו, מגלה שלא בדיוק מה שחשב שיקרה, קורה.

גיליתי שאני מאוד יצירתי ומאוד איש של תוכן, אבל גיליתי שאני פחות אוהב ופחות מצליח בשיווק ומכירה.
ואמר לי חבר, אדם מכובד מאוד בקהילת התיירות "לא משנה עד כמה התוכן שלך ערכי ומיוחד והוא כזה, לא משנה עד כמה העולם שאתה מייצר שונה וטוב יותר כעולם תוכן, כל עוד לא יודעים עלייך, כל עוד אתה לא מוכר אותו אתה והתוכן שלך לא קיימים" – והוא צודק במאה אחוז.

גיליתי שכאשר קשה לי אני "בורח" אל מחוזות התוכן שם הרבה יותר נוח לי ושם אני מוצא את הצידוק למה שאני עושה ורוצה לעשות.

גיליתי שכל יום אני מייחל "שיגלו" אותי, שיגלו את הפרויקט ויכנס ל"מיין-סטרים", שידברו עליו, שידברו על התרומה שלו לאהבת הארץ

וזו מין סחרחרת כזו של כמעט הצליח, כבר פורץ ושוב נרגע, כמעט הרמנו אירוע פעילות ארצי ונפל, כמעט הצלחנו להביא למודעות, ו…

בהתאם לסחרחרת זו כך מצב רוחי, עולה ויורד והסביבה לא מבינה או מבינה אבל לא יכולה לעזור.

גיליתי שמצבי רוח העולים ויורדים פוגעים גם בסביבה הקרובה ולא רק בי,

גיליתי שחלומות כמה שיהיו מיוחדים ונכונים לא מושגים בקלות, גיליתי שלא תמיד מידת ההשקעה תביא להגשמת החלום,

גיליתי שלא משנה מה מידת המחויבות לחלום, צריך עוד משהו כדי שהוא יתגשם.

לא זה לא "מכתב כניעה" – זה לא שוויתרתי על החלום, אני אמשיך לחלום ואמשיך עם החלום, אקווה שהפרויקט יקבל את הבמה ואת החשיפה המגיעה לו, לא רק בכדי שאוכל להמשיך איתו, גם כי אני מאמין באמונה שלמה שחיבור לארץ נעשה בצורה כזו, וחשוב לי החיבור לארץ, חשוב לי שאנשים ידעו את סיפורי הארץ ויתחברו אליהם כי אין לנו ארץ אחרת וזה לא סתם משפט זו האמונה שלי וגם כי אני חושב שזו חוויה מיוחדת, דרך אחרת לטייל בארץ.

אז  כן אדם חייב ללכת בעקבות חלומו – אבל מתי צריך לשחרר?

זאת לא אדע לאמר- אני עדיין לא שם.

יום טוב לכם חברים ומצטער עם חפרתי לכם חפירה אישית לשם שינוי, זה לא קורה רבה ?